אנשים מתקופת האבן עשויים להעז במכוון למערות מדוללות חמצן כדי לצייר תוך כדי חוויות והזיות מחוץ לגוף, על פי מחקר חדש.
על ידי ניתוח ציורי מערות מהתקופה הפליאוליתית העליונה, לפני כ- 40,000 עד 14,000 שנה, גילו חוקרים מאוניברסיטת תל אביב שרבים ממוקמים במסדרונות צרים או מעברים עמוקים בתוך מערכות מערות ניווט עם אור מלאכותי בלבד.
המחקר מתמקד במערות מעוטרות באירופה, בעיקר בספרד ובצרפת, ומציע הסבר מדוע ציירי מערות היו בוחרים לקשט אזורים עמוק בתוך מערכות מערות.
"נראה כי האנשים הפליאוליתיים העליונים כמעט ולא השתמשו בפנים המערות העמוקות לפעילות ביתית יומיומית. פעילויות כאלה בוצעו בעיקר במקומות באוויר הפתוח, במקלטים סלעיים או בכניסות למערות, " המחקר קורא. אבל למה שאנשים יעברו את הטרחה לעבור במעברי מערות צרים כדי ליצור אמנות?
כדי לענות על שאלה זו, קבוצת חוקרים מאוניברסיטת תל אביב התמקדה במאפיין של מערות צרות ועמוקות במיוחד, במיוחד כאלו שדורשות אור מלאכותי כדי לנווט בהן: רמות נמוכות של חמצן. החוקרים ערכו הדמיות מחשב של מערות מודלים באורכי מעבר שונים המובילות לאזורי "אולם" מעט גדולים יותר שבהם ניתן למצוא ציורים וניתחו את השינויים בריכוזי החמצן אם אדם היה עומד בחלקים השונים של המערה בוער לפיד. אש, כמו זו של לפידים, היא אחד מכמה גורמים שמרוקנים חמצן בתוך מערות.
הם מצאו כי ריכוז החמצן תלוי בגובה המעברים, כאשר המעברים הקצרים פחות חמצן. ברוב הסימולציות, ריכוזי החמצן ירדו מרמת האטמוספירה הטבעית של 21% ל -18% לאחר שהיו בתוך המערות במשך כ -15 דקות בלבד.
רמות חמצן כה נמוכות עלולות לגרום להיפוקסיה בגוף, מצב שעלול לגרום לכאבי ראש, קוצר נשימה, בלבול ואי שקט; אך היפוקסיה מגבירה גם את הורמון הדופמין במוח, שעלול להוביל לעיתים להזיות ולחוויות מחוץ לגוף, על פי המחקר. במערות עם תקרות נמוכות או אולמות קטנים, ריכוז החמצן טבל עד 11%, מה שיגרום לתסמינים חמורים יותר של היפוקסיה.
החוקרים משערים שאנשים קדומים זחלו למרחבים העמוקים והחשוכים הללו כדי לגרום למצבי תודעה שונו. לדברי רן ברקאי, מחבר משותף ופרופסור לארכיאולוגיה פרהיסטורית, "ציור בתנאים אלה היה בחירה מודעת שנועדה לעזור להם לקיים אינטראקציה עם הקוסמוס."
"זה שימש כדי להתחבר לדברים," הוסיף ברקאי. "אנחנו לא קוראים לזה אמנות רוק. זה לא מוזיאון. " ציירי מערות חשבו על פני הסלע כממברנה המחברת את עולמם לעולם התחתון, שלדעתם הוא מקום של שפע, הסביר ברקאי.
ציורי המערות מתארים בעלי חיים כמו ממותות, ביזונים ויעליים, ומטרתם נידונה זה מכבר על ידי מומחים. החוקרים טענו כי למערות היה תפקיד חשוב במערכות האמונה של התקופה הפליאוליתית העליונה וכי הציורים היו חלק ממערכת יחסים זו.
"לא הקישוט הוא שהפך את המערות למשמעותיות, אלא להפך: חשיבותן של המערות הנבחרות הייתה הסיבה לקישוטן," המחקר קורא.
ברקאי הציע גם כי ניתן היה להשתמש בציורי המערות כחלק ממעין טקס מעבר, לאור ההוכחות לכך שנמצאים ילדים. מחקר נוסף יבחן מדוע הובאו הילדים לאזורי מערות עמוקות אלה, וכן יבדוק האם האנשים הצליחו לפתח עמידות לרמות חמצן נמוכות.
הממצאים פורסמו ב- 31 במרץ ב "זמן ומוח: כתב העת לארכיאולוגיה, תודעה ותרבות"
