מקרה התאומים פולוק הוא תעלומה לא פתורה שתפוצץ לכם את הראש גם אם אתם בכלל לא מאמינים בחיים אחרי המוות. במשך שנים, המקרה המוזר הזה נחשב בעיני רבים כהוכחה משכנעת לגלגול נשמות.
אחרי ששתי ילדות מתו, לאמם ולאביהן נולדו תאומים, והם ידעו דברים כאלה על אחיותיהן המתות שהיו מוזרים להפליא ובאותה עת.
טרגדיה: האחיות פולוק נהרגו בתאונה
זה היה בשעות הצהריים של ה -5 במאי 1957, יום ראשון משמח למשפחת פולוק, שפנתה אל המיסה המסורתית שנחגגה בכנסיית Hexham, עיר אנגלית ותיקה. ההורים, ג'ון ופלורנס פולוק, נותרו מאחור. הם לא התנגדו לצעדים המודאגים של בנותיהם ג'ואנה (בת 11) וז'קלין (בת 6). שניהם רצו להבטיח מקום מיוחס בטקס.
למרות תוכניותיהם, באותו יום הם מעולם לא הגיעו למיסה. כמה רחובות מהכנסייה, פזיזות מנעה אותם. החיפזון שלהם לא איפשר להם לראות את המכונית שעמדה לחצות את הסיבוב, שנגח בשניהם ובמקום נהרגו ג'ואנה וג'קלין על האספלט.
ההורים עברו את השנה העצובה ביותר בחייהם. הושמדו על ידי אובדן בנות בטרם עת, הם רצו להקים משפחה שוב. הגורל היה מפתיע אותם. פלורנס נכנסה להריון. לא אחת, אלא שתיים, היא נשאה ברחמה שתי ילדות תאומות.
התאומים פולוק
ב- 4 באוקטובר 1958 עברו 9 חודשי ההריון; באותו יום נולדה גיליאן וכעבור כמה דקות ג'ניפר. השמחה פינה את מקומה להפתעה כשהוריהם החלו להתבונן בהם בקפידה. הם היו זהים, אך כתמי לידה נחרטו על גופם הקטן. לג'ניפר היה מקום על מצחה. ממש באותו מקום בו אחותו הגדולה שמעולם לא הכיר, ג'קלין, סבלה מצלקת. שניהם חפפו גם סימן על המותניים.
לגיליאן, התאום השני, לא היה אף אחד משני כתמי הלידה האלה. זה יכול לקרות, חשבו. זה יהיה בשלב כלשהו של ההריון שהתגים נוצרו, הם רצו להאמין. שלושה חודשים לאחר הלידה, החליטה המשפחה לעבור למפרץ הלבן בחיפוש להשאיר מאחור את העבר העצוב, ולמצוא סוף סוף את השקט אליו ייחלה.
זוכר את אירועי העבר
בגיל שנתיים, כשהבנות רכשו שפה ראשונית, הן התחילו לבקש צעצועים מאחיותיהן המנוחות למרות שמעולם לא שמעו עליהן. כשאביהם נתן להם את הבובות שהחזיק בעליית הגג, התאומים קראו להן מרי וסוזן. אותם שמות שקיבלו, לפני זמן רב, אחיותיהן הגדולות.
התאומים החלו להיות שונים בהתנהגותם. גיליאן, שחיקתה את המבוגרת של הנפטרים, קיבלה על עצמה תפקיד מנהיגותי על פני ג'ניפר, שזכרה את ג'קלין ועקבה ללא הוראות אחר הוראותיה של אחותה. הרמזים החשיכו כאשר פולוק החליטו לחזור לעיר הולדתם.
כשהתאומים חזרו להקסהאם
בהקסהאם התגובה הייתה מיידית. השניים, ביחד, ביקשו לבקר בלונה פארק שאובססיבי לאחיותיהם ותיארו אותו בפירוט כאילו הם עצמם ביקרו בו שוב ושוב. כשהגיעו לבית הם זיהו כל פינה בבית, אפילו את שכניהם. הוריהם סיפרו כי פעלו ודיברו באותה צורה ששתי בנותיהם הראשונות נהגו.
המחקר של ד"ר סטיבנסון על תאומי פולוק
כשלא היה אפשר עוד להסתכל לכיוון השני ולהעמיד פנים שמה שקורה תקין, התאומים משכו בסופו של דבר את תשומת ליבו של ד"ר איאן סטיבנסון (1918-2007), פסיכולוג שחקר גלגול נשמות אצל ילדים. בשנת 1987 כתב ספר בשם "ילדים הזוכרים חיים קודמים: שאלה של גלגול נשמות". בו הוא תיאר 14 מקרים של גלגול נשמות, כולל המקרה של בנות פולוק.
סטיבנסון אמר כי הוא מעדיף לעבוד עם ילדים מכיוון ש"מבוגרים בגילגול נשמות "נוטים יותר להיות מושפעים מגורמים חיצוניים ופנטזיים, שמקורם בספרים, בסרטים או אפילו בזיכרונות של קרוביהם שהם שילבו כשל עצמם. הילדים, לעומת זאת, פעלו באופן ספונטני. שום דבר לא התנה אותם.
ההתנהגויות הבלתי צפויות אך המוזרות של תאומי פולוק לפעמים היכו את הוריהם
במקרה של התאומים פולוק, הוריהם מעולם לא הבינו את ממד התופעה. בגיל 4 בלבד הבנות פחדו מהמכוניות שהסתובבו. הם תמיד פחדו מדי לחצות את הרחוב. "המכונית באה בשבילנו!" - הם צעקו לעתים קרובות. באחת הפעמים, בנוסף, ג'ון ופירנצה הקשיבו לבנות בזמן שדיברו על הטרגדיה של 5 במאי 1957.
"אני לא רוצה שזה יקרה לי שוב. זה היה נורא. הידיים שלי היו מלאות בדם, כמו גם האף והפה שלי. לא יכולתי לנשום, ” אמרה ג'ניפר לאחותה. "אל תזכיר לי," השיבה גיליאן. "נראית כמו מפלצת ומשהו אדום יצא לך מהראש."
באופן מוזר, כל אותם זיכרונות חיים נמחקו כשהתאומים גדלו
כשהתאומים פולוק הפכו לחמש שנים - סף אופייני אליו גלגול נשמות, על פי האמונה האמורה - חייהם כבר לא היו קשורים לאחיותיהם המתות. זכרונותיהם מחייהם הקודמים נמחקו לנצח, כאילו מעולם לא היו שם. למרות שג'יליאן וג'ניפר ניתקו את הקשר שלהם לעבר, היום כמעט שישה עשורים לאחר מכן, נצנוץ המסתורין של תאומי פולוק עדיין מתפשט בכל רחבי העולם.
