ג'יימס מריון סימס - איש מדע בעל מחלוקת עצומה, מכיוון שלמרות שהוא היה מצטיין בתחום הרפואה וליתר דיוק בזה של גינקולוגיה, עבור רבים הוא גם נבל אמיתי בגלל הניסויים האכזריים והלא מוסריים שלו עם בנות העבדים.
נאמר כי בסוף שנות ה -1850 של המאה העשרים, ג'יי מריון סימס רכש עבדים נשים שחורות והשתמש בהם כחזירי ים לצורך ניסויים כירורגיים שלא נבדקו. הוא ביצע שוב ושוב ניתוחים באברי המין בנשים שחורות ללא הרדמה מכיוון שלדבריו, "נשים שחורות אינן חשות כאב." למרות המבחנים הלא אנושיים שלו על נשים שחורות, סימס זכה בתואר "אבי הגינקולוגיה המודרנית", ופסלו ניצב ממש מחוץ לאקדמיה לרפואה בניו יורק עד להסרתו באפריל 2018, בעקבות מחאות ברחבי הארץ על פסלי הקונפדרציה.
ג'יימס מריון סימס - אבי הגינקולוגיה המודרנית
הרופא האמריקאי ג'יימס מריון סימס (1813-1883) היה, ללא ספק, המנתח החשוב ביותר במאה ה -19, ורואה את עצמו כיום כאבי ומייסד הגינקולוגיה המודרנית. בין היתר, הוא פיתח את הניתוח העקבי והמוצלח הראשון לפיסטולה שלפוחית הנרתיק, סיבוך רפואי נורא הקשור ישירות ללידה, שהתפתח בין שלפוחית השתן לנרתיק המביא לבריחת שתן מתמדת ובלתי נשלטת.
מריון סימס הצליחה לפתור לפיכך בעיה רפואית שפגעה קשות במיליוני נשים לאורך ההיסטוריה, דבר שכל כך הרבה רופאים חקרו וחיפשו ללא הצלחה עד אז. המוניטין של סימס שיבח והוערץ כגיבור במונחים כירורגיים, לא התמוטט אפילו במאה זו, כאשר נודעו הצורות והשיטות בהן השתמש המנתח לפיתוח התקדמותו, כשהן הותקפו בצדק מחוסר האתיקה. של נהליו.
תרגולו של ג'יי מריון סימס היה מושרש עמוק בסחר העבדים
יליד מחוז לנקסטר, דרום קרוליינה בשנת 1813, ג'יימס מריון סימס נכנס למקצוע הרפואה כאשר הרופאים לא עברו את אותם קורסים והכשרה קפדניים שהם עושים כיום. לאחר שהתמחות אצל רופא, עבר קורס של שלושה חודשים ולמד במשך שנה במכללה הרפואית ג'פרסון, סימס החל את תרגולו בלנקסטר. בהמשך עבר להתגורר במונטגומרי שבאלבמה, וחיפש התחלה חדשה לאחר מותם של שני המטופלים הראשונים שלו.
במונטגומרי בנה מריון סימס את המוניטין שלו בקרב בעלי מטעים עשירים ולבנים על ידי טיפול ברכושם האנושי. בין השנים 1845 - 1849 ביצע ניתוחים ניסיוניים שונים בעבדות אפריקאיות אמריקאיות שהובילו אותן לסבלות עצומות. במילים אחרות, התרגול של סימס היה מושרש עמוק בסחר העבדים.
סימס בנה בית חולים של שמונה אנשים בלב אזור המסחר במונטגומרי. בעוד שרוב שירותי הבריאות התקיימו במטעים, כמה מקרים עיקשים הובאו לרופאים כמו סימס שתיקנו עובדים משועבדים כדי שיוכלו לייצר - ולהתרבות - שוב עבור אדוניהם. אחרת, הם היו חסרי תועלת לבעליהם.
כיצד נכנסו סימס לתחום זה?
כמו מרבית הרופאים במאה ה -19, סימס במקור לא התעניינו מעט בטיפול בחולות - וללא הכשרה גינקולוגית ספציפית. ואכן, בחינה וטיפול באיברים נקביים נחשבה באופן פוגעני ולא נעים. אך העניין שלו בטיפול בנשים השתנה כאשר התבקש לעזור לחולה שנפל מסוס וסבל מכאבי אגן וגב.
כדי לטפל בפציעה של האישה הזו, סימס הבין שהוא צריך להסתכל ישירות לנרתיק שלה. הוא מיקם אותה על ארבע, נשען קדימה ואז השתמש באצבעותיו כדי לעזור לו לראות פנימה. גילוי זה עזר לו לפתח את קודמו של הספקולציה המודרנית: הידית הכפופה של כף פיוטר.
מבדיקתו, סימס יכול היה לראות כי לחולה יש פיסטולה שלפוחית. ללא תרופה ידועה למחלה, סימס החל להתנסות בשנת 1845 בטכניקות כירורגיות לטיפול בפיסטולות כאלה. אם אדוני המטופלים סיפקו ביגוד ושילמו מיסים, סימס למעשה קיבלה בעלות על הנשים עד להשלמת הטיפול.
הניתוחים הניסויים של סימס היו לרוב לא מוסריים ואכזריים
הניתוחים של סימס בוצעו ללא הרדמה, לא רק משום שעד אז השימוש בתרופות רק היה מפותח, אלא משום שסימס עצמו טען שהכאב לא היה מספיק בכדי שיש צורך בהרדמה, דבר שאיתו הנשים לא עברו. מסכימים בלשון המעטה, אם כי כמובן שגם הם לא נשמעו. בעוד שלדעת חלקם, סימס האמין באופן אישי כי "נשים שחורות אינן חשות כאב."
במשך ארבע השנים התנסה סימס בעשרות עבדות בבית החולים הישן שלו במונטגומרי, וכתוצאה מכך, לא ניתן היה לשער את הנזק שגרם לקורבנותיו. חלקם קיבלו את הניתוחים שוב ושוב, כמו המקרה הידוע של שפחה צעירה בשם אנארכה ווסטקוט, שסבלה מבעיה של ויסיקו-נרתיק או מבעיית פיסטולה רקטו-נרתיקית וקיבלה 30 פעולות מסימס לפני שהצליח לבצע , סוגרת את החורים בין שלפוחית השתן שלה לחלחולת.
מטופלת נוספת שסימס נותחה הייתה לוסי בת ה -18, שילדה כמה חודשים לפני כן ומאז לא הצליחה לשלוט בשלפוחית השתן שלה. במהלך ההליך המטופלים היו עירומים לחלוטין וביקשו להתיישב על ברכיהם ולהתכופף קדימה על מרפקיהם כך שראשיהם נחים על ידיהם. לוסי עברה ניתוח של שעה, צרחה ובוכה מתוך כאב, כשכמעט תריסר רופאים אחרים צפו.
כפי שכתב סימס מאוחר יותר באוטוביוגרפיה שלו, סיפור חיי, "הייסורים של לוסי היו קיצוניים." היא חלתה מאוד בגלל השימוש השנוי במחלוקת שלו בספוג לניקוז השתן משלפוחית השתן, מה שהוביל אותה לחלות בהרעלת דם. "חשבתי שהיא הולכת למות ... לקח לוסי חודשיים או שלושה להתאושש לחלוטין מהשפעות הניתוח," הוא כתב.
היום ידוע שאף אחד מהניתוחים שביצע ג'יימס מריון סימס לא היה בהסכמה, נשים היו אזוקות בכוח ונאלצו לעבור את הליכי הניסוי האכזריים והכואבים ביותר של סימס.
עבד חסר מזל נוסף היה בטסי שעבר גם הוא את אותו גורל כמו שעברה אנארכה ולוסי. לומר, לוסי, אנארכה ובטסי הן "האמהות של הגינקולוגיה המודרנית" במונח התרומה.
מתנסים בילדים משועבדים
הסופרת והאתיקה הרפואית, הרייט וושינגטון, אומרת שאמונותיו הגזעניות של סימס השפיעו יותר על הניסויים הגינקולוגיים שלו. לפני ואחרי הניסויים הגינקולוגיים שלו, הוא בדק גם טיפולים כירורגיים בילדים שחורים משועבדים במטרה לטפל ב"טרימוס נאצנטיום "(טטנוס ילוד) - ללא הצלחה מועטה. סימס גם האמין שאפרו-אמריקאים פחות אינטליגנטים מאנשים לבנים, וחשב שזה בגלל שהגולגולות שלהם צמחו מהר מדי סביב המוח. הוא היה מנתח ילדים אפרו-אמריקאים באמצעות כלי סנדלרים כדי לחטט את עצמותיהם ולשחרר את גולגלותיהם.
סיכום
ההיסטוריה המצמררת של הגינקולוגיה המודרנית ואיך שג'יי מריון סימס התנסה בניתוחים נרתיקיים ללא הרדמה בעבדים שחורים נותרו נושא שנוי במחלוקת עד עצם היום הזה. במהלך השנים הפגינו נשים וגברים רבים נגד פסלו של ג'יי מריון סימס בסנטרל פארק בניו יורק, כדי למחות על התעללותו ולדרוש להסירו. הפסל הוסר באפריל 2018 והועבר לבית העלמין גרין ווד בברוקלין, ניו יורק, שם קבור סימס. אך השאלה שנותרה עמוק בראש: "האם זו העובדה שללא אכזריות, אין שום התפתחות במדע ??"
