אומרים שפופה זז לבד. לעתים קרובות אומרים שהיא דוחפת דברים בוויטרינה שבה המשפחה שבבעלותה מחזיקה אותה. מאז פטירתו של הבעלים המקורי בשנת 2005, המשפחה מדווחת כי הבובה הרדופה הפכה להיות פעילה מאוד ונראה שהיא רוצה להשתחרר מהמקום בו היא מוחזקת.
כשהיא עדיין לבושה בחליפת הלבד הכחולה שלה, היא גם משכה מתיחות רבות על מי שדואג לה. לעתים קרובות, פופה הוצבה אחרת מאשר כאשר המשפחה ראתה אותה בפעם האחרונה. לא אחת המשפחה דיווחה ששמעה צליל כמו מישהו שמקיש על זכוכית כשהם עוברים את הוויטרינה של פופה. כשהם פונים להסתכל, הם ראו את היד של פופה נלחצת על הזכוכית או שרגליה שלובות כשלא היו קודם.
הבובה המסוימת במאמר זה נעשתה במקור בדמותו המדויקת של הילד בטריאסטה, איטליה עבור הבעלים המקורי.
לבעלים המקורי היה את זה מגיל 5 או 6, משנות העשרים של המאה העשרים, ועד למותה ביולי 1920. הבובה שרדה את מלחמת העולם השנייה, והרבה מאוד קריאות קרובות להרס שלה לאורך השנים. הבעלים הוקיר את זה תמיד לאורך חייה הארוכים. הבובה נסעה מאיטליה לארצות הברית ואז חזרה לאיטליה וברחבי אירופה ולבסוף לארצות הברית שוב במקום בו היא נמצאת כעת.
הבובה הרדופה בפועל שאתה מסתכל עליה, גובהה 14 ס"מ והיא יוצרה בתחילת שנות העשרים. הראש, הידיים והרגליים והבגדים עשויים מבד, והם ניתנים להזזה, השיער הוא שיער אנושי אמיתי. הכפתור שנתפר לצווארונה היה מסבתא של הבעלים שמתה ונתפרה בסוף מלחמת העולם השנייה. הבובה שהיא כינתה באהבה פופה אפילו הצטלמה איתה ועם אחיה באיטליה בשנת 1920.
תמיד הייתה אומרת שפופה חי ובעל מחשבה משלה. היא אפילו סיפרה לילדיה הגדולים סיפורים שזה החבר הכי טוב שלה והסוד האהוב ביותר. היא אמרה להם שפופה דיבר איתה לאורך השנים ואף הציל את חייה.
האם באמת ניתן לרדוף בובת ילד? פופה הבובה הרדופה אולי פשוט הדבר האמיתי!
