אליזבת פריצל שהתה 24 שנים בשבי, הייתה מרותקת למרתף מאולתר ועונתה שוב ושוב בידי אביה, יוסף פריצל. היא נאנסה שוב ושוב וילדה שבעה מילדיו. לאחר הלידה, אביה היה מעלה את הילדים למעלה לגור איתו ועם אשתו.
יוסף פריצל: "המפלצת של אמסטטן"
איך יתכן שבמשך עשרים וארבע שנים איש לא שם לב למתרחש מתחת ליסודות ביתו של יוזף פריצל בעיירה האוסטרית הקטנה, Amstetten? אפילו אשתו שלו, רוזמרי, לא חשדה מעולם שבעלה המקסים שומר בסוד: הוא חטף את בתו שלו, אותה התעלל מינית ואיתה נולדו לו שבעה ילדים. לפי הגורל, אחת הבנות - למעשה נכדה - של הפדופילית, קרסטין, בת 19, נאלצה ללכת לבית החולים כשהיא סובלת ממחלה נדירה.
במהלך הבדיקה הרפואית, המומחים מצאו באחד מכיסיה פתק בו סיפרה את סיפורה וביקשה עזרה. הרופאים בתמיהה ביקשו לדבר עם אמו אליזבת. ואז השקר התפוצץ והאמת התבררה. אחת משכנותיה הייתה "מפלצת" אמיתית.
כשהתקשורת מחצי העולם הדהדה את החדשות, גל של תדהמה פלש לדעת הקהל. איזה סוג של "מפלצת" היה מסוגל לעשות דבר כזה?
הכינוי הזה עבר בכל העיתונים בתקווה לדעת את כל האמת של מקרה שהיום, ממשיך להיות בצל. "אבי החושך", כעיתון הצרפתי לה פיגארו קרא לו, זה עתה נכנס לרשימת ה- הפושעים הכי מגעילים בהיסטוריה. ידיעת ההצהרה שהצהיר לעורך דינו עדיין מזעזעת:
"הדחף לקיים יחסי מין עם אליזבת התחזק והתחזק."
הוא ידע שאליזבת לא רוצה שהוא יעשה לה את זה. הוא ידע שהוא פוגע בה. אך לבסוף, הדחף להצליח לטעום את הפרי האסור היה חזק מדי. זה היה כמו התמכרות.
היחסים הרעילים של פריצל עם אמו
אמסטטן (אוסטריה) הייתה העיר בה יוסף פריצל נולד, גדל וביצע את הסטיות המקאריות ביותר. מאז 9 באפריל 1935, עיירה קטנה זו הייתה עדה כיצד ילדותה הפכה לגיהינום. על פי עדותו שלו, פריצל - שננטש על ידי אביו כשהיה בן ארבע - סבל מכל מיני סוגים של התעללות והתעללות פיזית מצד אמו, שבגיל זקנה הוא נעל גם כנקמה. אותו מות קדושים ילדותי, שנגרם בין השאר בשל היותו צאצא המשפחה היחיד, הביא את שניהם לבנות מערכת יחסים סוערת של אהבה ושנאה.
הודות לכמה מהדיווחים הפסיכיאטריים שהוכנו למשפט, נודע לנו כי פריצל חושש מאמו יותר מכל דבר אחר בעולם. העלבונות הרציפים שנתנה לו - "שטן, חסר תועלת ופושע" - והאיסורים האבסורדיים שהעבירה עליו - הוא לא יכול היה לעסוק בספורט או לחבר חברים, למשל - הביאו את יוזף הצעיר לפתח אישיות קרה ואלימה תחת מראה רגוע ואסוף. למעשה, הוא למד בבית הספר והיה תלמיד טוב.
הוא למד מכונאות וטכנולוגיה אלקטרונית, הבסיס העיקרי להפיכת מרתף ביתו למאורה בו היה נועל בסתר את בתו אליזבת כעבור שנים. הוא עבד גם כחשמלאי, מנהל חברה שייצרה בטון, וכנציגה של מפעל דני לבניית צינורות בטון. הוא התגורר בלוקסמבורג ובגאנה, והתחתן עם רוזמרי, איתה נולדו לו שבעה ילדים, כולל אליזבת. הוא פרש לגמלאות כשהיה בן שישים.
אבל לפני החטיפה וההתעללות המינית של בתו אליזבת במשך יותר משני עשורים, פריצל התאמנה עם אמה. במהלך שיחות ממושכות עם הפסיכיאטר שלו, אדלהייד קסטנר, הודה האוסטרי כי החזיר במלואו את הטיפול הרע שעבר עליו אמו. הוא עבר מקורבן לתליין, והטריד אותה עד שמתה בשנת 1980.
אל האני דרך פעולה היה כמו אצל אליזבת אבל בקומה העליונה של הבית. שם הוא נעל אותה, לבש את החלונות והפך לכלא שלה. יש תקשורת אוסטרית שטוענת כי מצב זה נמשך יותר מעשרים שנה, אך זוהי רק תיאוריה המבוססת על עדותם הבלתי קוהרנטית של הנאשמים. בתקופה זו פריצל רק נזכר שכילד אמו הרביצה לו ובעטה בו - "עד שנפלתי על האדמה ודממתי." הוא לקח את הוונדטה המיוחדת שלו לקיצוניות.
עם זאת, התנהגות מינית ואלימה זו באה לידי ביטוי בסוף שנות השישים, כאשר הואשם באונס אישה. המין השני היה המטרה המושלמת להתמודד עם כל ההשפלות שאמו העבירה אותו. פעם אמר לפסיכיאטר שלו באחד הפגישות:
"נולדתי לאונס ולמרות זאת עדיין התאפקתי זמן רב."
שני עשורים חיים במחתרת
באפריל 2008, קרסטין בת התשע עשרה אושפזה בבית חולים בגלל סדרת מחלות קשות שנגרמו על ידי מחלה נדירה. מלווה אותה סבה יוזף פריצל. היא נותרה מחוסרת הכרה עקב חומרת מצבה. במהלך הבדיקה הרופאים מוצאים פתק מצוקה באחד מכיסי הבגדים של הילדה.
הם ממשיכים לחפש את ההיסטוריה הרפואית שלה ללא הצלחה. הם מחליטים לשאול את בן זוגה, שהוא בדיוק החוטף שלה. הם מתעקשים לראות את האם וכשפריצל מסרב הם מתקשרים למשטרה. הרשויות מופיעות בבית הפדופיל ובעזרתו יורדות למרתף האטום לחלוטין ובצעדים ביטחוניים גדולים. שם הם פוגשים את אליזבת, בת ארבעים ושתיים.
בהצהרותיה הראשונות, הצעירה מסבירה כי היא ננעלה במחתרת מאז אוגוסט 1984 וכי אביה התעלל בה מאז שהייתה בת אחת עשרה. שמונה שנות אונס סייעו לפריצל להחליט להרגיע אותה, לקשור אותה ולנעול אותה בתוך האולם שבנה מתחת ליסודות ביתו. כל זאת ללא ידיעתה של אשתו רוזמרי!
משנת 1977, מכות ואונס היו השגרה של אליזבת, עד ששגרה זו השתנתה עם ריתומה. ביומיים הראשונים הוא החזיק אותה באזיקים ובמשך תשעת החודשים הבאים הוא הקפיד אותה כדי למנוע ממנה לברוח. לא הסתפק בכך, הוא סגר אותה לחדר יחיד במשך תשע שנים - ואז בנה חדרים נוספים במרתף - ושם הוא אנס אותה באופן שיטתי.
מהמפגשים המיניים המרובים, אליזבת ילדה שבעה ילדים שהיו עדים לסטיות אלה. שלושה מהם, קרסטין, 19, סטיבן, 18 ופליקס, 5, נשארו עם אמם במחתרת; שלוש נוספות, ליסה בת 15, מוניקה בת 14 ואלכסנדר, 13, התגוררו עם יוסף ואשתו בבית; השביעי נפטר ביום השלישי לחיים ונשרף.
מה שמדהים במקרה הוא כיצד שלושה מאותם ילדים חיו חיים נורמליים לכאורה עם אביהם (סבא) וכי רוזמרי לא חשדה בדבר! התשובה נמצאת בגרסה שמסר פריצל. גם למשטרה וגם לחוטף, אליזבת ברחה מעצמה. זו הייתה הפעם השנייה שהיא ניסתה את זה והפעם היא הצליחה. מכאן שאמה לא המשיכה לחפש.
גם המכתבים שהילדה נאלצה לכתוב לרוזמרי שנכפה על ידי פריצל עזרו. זו הייתה דרך למנוע ממנה להיות חשדנית. בראשונה התוודתה על סיבת הטיסה שלה; ובהמשך ביקשה ממנה רוזמרי לטפל בילדיה, שלא תוכל לפרנס.
עם זאת, הפדופיל האוסטרי מעולם לא הותיר שוליים רופפים בכל ההיסטוריה הזו. המכתבים הראו כי בתו עדיין בחיים וכי הוא לא רוצה לקיים שום קשר עם המשפחה. בנוסף, פריצל השליך עוד עץ על האש והבטיח כי כל אשמתה של כת שתפסה אותה ואילצה אותה להיפטר מתינוקותיה.
כשהמשטרה חקרה את הסיפור, הם חשבו שלפריצל יש שותף אחד או יותר. עם זאת, תיאוריה זו התפרקה עם גיבוש הראיות. הפדופיל נהנה ממצב כלכלי טוב, שאיפשר לו להיות בעל כמה נכסים על שמו וחופש תנועה מוחלט. הוא היה גם חבר מכובד בקהילה, כך שאיש לא יכול היה לדמיין את הזוועות ש"מפלצת "ביצעה כמה מטרים מבתיהם.
צינוק הזוועות
כשפצצה הפצצה, ההשפעה החברתית הייתה עצומה. כלי תקשורת כמו אוסטררייך פתחו את עמודי השער של עיתונם בכותרות כמו "כל אמסטטן צריכה להתבייש. השכנים עצמו עיניים. " אחרי הכל, בעיירה האוסטרית הזו יש רק עשרים ושניים אלף ושש מאות תושבים. עם זאת, נימוסיו הטובים של פריצל הצליחו להטעות את שכונתו, בעוד שהוא בנה מבוכה עם אמצעי ביטחון גדולים.
החלל היה 80 מ"ר, בגובה מרבי של 170 ס"מ, והשתרע על כל הגן. כדי לגשת אליו הוא הניח דלת הזזה מבטון של 300 קילו שהוסתרה מאחורי כוננית ספרים. זה היה אפשרי על ידי קוד שידוע רק לפריצל. המתחם כלל כניסה, שני חדרי שינה בגודל 3 מ"ר, מטבח קטן, חדר רחצה וחדר כביסה. מקור האוורור היחיד הגיע מצינור.
מאוחר יותר חיים של הפריצלים
יוסף פריצל היה בן שבעים ושלוש כשנעצר על ידי השלטונות האוסטרים בשנת 2008. למרות שבתחילה הוא סירב להעיד, מאוחר יותר הוא הודה בעובדות שהוכחו אחר כך. עד יום משפטו, 16 במרץ, 2009, עבר הפדופיל בדיקות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות שונות. הוכח כי הוא לא סובל מאף הפרעה נפשית וכי זה "בלתי אפשרי" לחלוטין שהוא היה תחת השפעת אלכוהול באופן קבוע, כפי שניסתה ההגנה לטעון.
שלילת חירות, גילוי עריות, אונס, עבדות ורצח היו חלק מהאישומים שהאוסטרי נאלץ להתמודד במהלך הדיון בבית המשפט. לבסוף, חבר מושבעים פופולרי קבע כי פריצל אשם בפשעים האמורים וגזר עליו מאסר עולם ומעצר פסיכיאטרי. ארבעה ימים הספיקו כדי לסגור את מה שרבים כינו "משפט המאה".
מאז, הוא בילה את ימיו במחלקה פסיכיאטרית בבית כלא בביטחון גבוה בפאתי וינה, שם הוא מתגאה בכך שהוא "מפורסם בכל רחבי העולם". הוא אפילו לא מרגיש חרטה על מה שעשה והתמסר לכתיבת מכתבי אהבה לאשתו שמעולם לא השיבה. נהפוך הוא, רוזמרי החליטה להתגרש ימים לאחר כליאתה כדי להתחיל בחיים חדשים.
בינתיים, אליזבת (בת 55) וששת ילדי אחיה (כיום בין הגילאים 16 עד 30) שינו את שם משפחתם ומתגוררים הרחק מאמשטטן תחת אמצעי אבטחה חזקים. הם עדיין נמצאים בטיפול פסיכולוגי שמנסים להסתגל לחברה. לאחרונה אך למרבה המזל, אותו "קדוש מעונה בלתי נתפס" הגיע לסיומו.
