באמצע שנות הארבעים הייתה בהלה בכל מטון, אילינוי. תושבים רבים שהו בתוך בתיהם מחשש לפולש שלא ניתן היה לראותו, אך נשאו נשק נוראי. הם נעשו חסרי אונים, משותקים ולא הצליחו לבקש סיוע. האדם או האנשים שמאמינים כי הם אחראים להתקפות ידועים לשמצה בשם "גאסר המטורף של מטון" או "המרדים הפנטום".
הגאסר המטורף של מטון
בסתיו 1944 דיווחו כמה מתושבי העיירה מטון שהלכו באישון לילה לריח של ריח מוזר וחולני. כולם חוו תסמינים שונים כמו שיתוק ברגליים, שיעול, בחילות והקאות, בעוד שאחרים טענו כי הם רואים את הפורץ מזרים גז בתוך בתיהם מעל חלון פתוח.
הפורץ המסתורי המכונה "הגאס המטורף" מעולם לא נתפס במאטון, קורבנותיו מעולם לא אובחנו בבירור, ואף אחד לא מת או שהיו לו השלכות רפואיות חמורות. יתר על כן, כוונותיו של הגאסר המטורף מעולם לא נחשפו.
מאטון, לעומת זאת, היא עיירת ייצור קטנה שנמצאת בשני צומת הרכבות באמצע מישורי החקלאות האינסופיים של המערב התיכון. המפגש של העיר עם הגאסר המטורף החל ב- 31 באוגוסט 1944. למעלה משני עשרות מקרים נפרדים של גזים דווחו למשטרה לאורך שבועיים, בנוסף לתצפיות רבות נוספות על התוקף החשוד.
ההתקפה הראשונה של הגאסר המטורף משנת 1944
הראשון באירועי Mad Gasser בשנת 1944 התרחש בבית בשדרות גרנט, מטון, ב- 31 באוגוסט 1944. מר אורבן רייף הועלה בשעות הבוקר המוקדמות מריח מוזר. הוא חש בחילה וחלשה, וסבל מהתקף הקאות.
בחשד כי הוא סובל מהרעלת גז ביתית, אשתו של רייף ניסתה לבדוק את תנור המטבח האם יש בעיה באור הטייס, אך גילתה שהיא משותקת חלקית ואינה מסוגלת לעזוב את מיטתה.
מאוחר יותר באותו לילה או בבוקר שלמחרת, דווח על אירוע דומה גם על ידי אם צעירה שגרה בקרבת מקום. היא התעוררה משמע שיעול של בתה אך מצאה עצמה לא מסוגלת לעזוב את מיטתה.
הגאסר המטורף ומשפחת קירני
למחרת, ב -1 בספטמבר, דווח על אירוע שלישי בשדרות מרשל במאטון. המפגש כלל את גברת אלין קירני, אם צעירה שהתעוררה בשעת לילה מאוחרת לריח מוזר ומתוק. בתה שגם הייתה איתה במיטה התעוררה והתלוננה על משהו דומה.
בהתחלה, גברת קירני ביטלה את הריח, מתוך אמונה שזה מפרחים מחוץ לחלון, אך הריח התחזק במהרה והיא החלה לאבד תחושה ברגליה. עד מהרה גילתה שרגליה משותקות לחלוטין.
זה היה בסביבות השעה 11:00, ברט, בעלה של גברת קירני, היה מאוחר באותו לילה ועבד במשמרת המונית שלו בחצות. אז גברת קירני התקשרה לאחותה, גברת Ready, שרק ביקרה וגם אחותה הריחה את אותו הריח שמקורו בחלון פתוח.
מיד הם הזעיקו את המשטרה שלא גילתה דבר, אך גילו שגברת קירני התאוששה מהשיתוק. בסביבות השעה 12:30 בבוקר חזר מר ברט קירני לביתו ולמצוא אדם לא מזוהה שמסתתר קרוב לאחד מחלונות הבית. האיש ברח ומר קירני לא הצליח לתפוס אותו. שוב הוזעקה המשטרה, אך לא מצאה דבר.
לאחר הפיגוע דיווחה הגברת קיארני כי היא סובלת מתחושת צריבה בשפתיה ובגרונה במשך כמה ימים, לפעמים היא אפילו חשה בכאב חד בחזה, שכולם יוחסו להשפעות הגז.
בתחילה נחשד כי שוד הוא המניע העיקרי להתקפה. בזמן האירועים היה לקירניז סכומי כסף גדולים בבית, והשערו היה כי החותר יכול היה לראות את גברת קיארני ואחותה סופרות אותו מוקדם יותר באותו הערב.
אך בימים שלאחר הפיגוע בקירני היו חצי תריסר פיגועים דומים, אף על פי שאף אחד מהקורבנות לכאורה לא הצליח לספק תיאור ברור של התוקף (ים), ולא נמצאו רמזים בזירת הפיגועים.
הופעה של הגאסר המטורף
התיאורים העכשוויים ביותר של הגאס המטורף מבוססים על עדותם של מר וגברת ברט קיארני משדרות מרשל 1408, קורבנות מקרה מטון הראשון שדיווחו על ידי התקשורת. הם תיארו את הגאסר כאדם גבוה ורזה לבוש בבגדים כהים וחובש כיפה צמודה.
דיווח אחר, שפורסם כעבור כמה שבועות, תיאר את הגאסה כנקבה לבושה כגבר. הגאסר תואר גם כמי שנשא אקדח גליל, כלי חקלאי לריסוס חומרי הדברה, בו השתמש כביכול להוצאת הגז.
כך הסיקו החקירות הרשמיות את האירוע
עד היום לא ברור מי תכנן את ההתקפות. אף על פי שהמשטרה נותרה ספקנית כלפי החשבונות לאורך כל האירוע. הם מעולם לא מצאו שום ראיות פיזיות, ולרבים מדווחים על גזים היו הסברים פשוטים, כגון לק שנשפך או ריחות שנבעו מבעלי חיים או מפעלים מקומיים. הקורבנות התאוששו במהירות מהתסמינים שלהם ולא סבלו מהשפעות ארוכות טווח.
לכן החקירות הרשמיות נדחו סופית, מכיוון שההתקפות נחשבות באופן נרחב למקרה של היסטריה המונית שהוזנה על ידי העיתונים המקומיים. עם זאת, אחרים טוענים שהגאסר המטורף אכן היה קיים, או שלמתקפות הנתפסות יש הסבר אחר, כמו זיהום רעיל ממפעלי התעשייה והמפעלים שהיו בסמוך לאזור ההתקפות במטון.
