במכתב שנדפס ב- 18 בדצמבר 1886, גיליון של סיינטיפיק אמריקן, קונסול ארה"ב של ונצואלה, בשם וורנר קאווגיל, הזכיר תצפית מוזרה של עב"ם וכמה תופעות מוזרות הקשורות לאירוע זה שהתרחש במראקייבו באוקטובר 1886.
במכתב תיאר Cowgill חוויה כה משכנעת ואירוע מוזר שאילץ אנשים להאמין במפגשי עב"ם. לדברי אזרחי מארקייבו, מה שהם היו עדים לאותו לילה היה אכן משהו מעבר לעולם הזה. והם הפכו לקורבנות האיומים של האירוע. בהצהרתו אמר קאוגיל:
בלילה של ה- 24 באוקטובר 1886, שהיה גשום וסוער, ישבה משפחה בת תשעה חברים בצריף רגוע, כמה ליגות ממראקייבו. אך הם התעוררו כשצליל זמזום רועש ואור תוסס ומסנוור יצאו מחשיכת השמים. מה שהאיר בצורה מבריקה את ביתן של בקתותיהם.
הם סבלו מאימות מוחלטים והאמינו בתחילה שסוף העולם הזה הגיע; לכן, כשהם משליכים על ברכיהם הם התחילו להתפלל בתקווה. עם זאת, התמסרותם הופסקה כמעט מיד על ידי הקאות אלימות ונפיחויות נרחבות בחלקי פלג גופם העליון, במיוחד בפנים ובשפתיים.
זה היה רחוק לציין כי האור הסופר כבר לא ממשיך בעזרת תחושת חום למרות שהאזור הנטען היה מוקף בעשן ובריח יוצא דופן.
למחרת בבוקר שככו הנפיחות והותירו על הפנים והגוף כתמים שחורים גדולים. לא מעט כאב הורגש עד היום התשיעי בו התקלף העור, והכתמים הללו הפכו לפצעים גולמיים ארסיים.
שיער הראש נפל על הצד שהתרחש מתחת לפני שהתרחשה התופעה, ובכל 9 המקרים, אותו צד של גופם נפצע קשה.
החלק הבולט באירוע היה שהבית לא נפגע, וכל הדלתות והחלונות היו סגורים באותה תקופה. לאחר מכן לא ניתן היה לראות שום זכר לברק באף חלק של הבניין, וכל הסובלים אמרו באחדות כי אין שום פיצוץ או סוג כזה של צליל פרט לזמזום החזק שכבר הוזכר.
הנסיבה המדהימה ביותר הייתה שהעצים והשיחים ברחבי הבית לא הראו סימפטומים של פגיעה עד היום ה -9 שבו הם קמלו לפתע, כמעט במקביל להתפתחות הפצעים על גופות דיירי המגורים.
ייתכן שזה היה טוויסט לא משמעותי של הגורל, אבל זה היה קילומטרים יוצאי דופן שהרגישות השווה להשפעות החשמליות, תוך פרק זמן זהה, צריכה להיות ממוקמת באורגניזמים מן החי והירק.
קאוגיל עצמו ביקר את הסובלים מאושפזים בבתי חולים מקומיים בעיר והמראה שלהם היה נורא באמת.
עד היום איש לא הצליח להסביר כראוי את התופעות המוזרות שקרו פעם במראקייבו. האם זה היה מפגש של עב"מ אמיתי? או שמר קאוגיל פשוט פינטז את הסיפור? מה דעתך?
